השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ נ' סידיק - פסקדין

החלטה

לפני בקשת הנתבע ( להלן: "המבקש" ) לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 14.5.08 ולעכב הליכי הוצל"פ שמתנהלים כנגד המבקש בגין החיוב הנובע מפסק הדין, בטענה, שפסק הדין שניתן כנגדו בהעדר, במסגרת כתב תביעה שהוגש כנגדו ביום 14.1.07 בסך 105,817 ש"ח ע"י התובעת (להלן: "המשיבה" ) חברה להשכרת רכב בגין גניבת רכב שהושכר למבקש ע"י המשיבה, הינו פגום.

לטענתו, במועדים בהם נוהל כנגדו ההליך המשפטי, הוא לא שהה בארץ וחזר רק לפני כשנתיים כפי שעולה מתדפיס כניסות ויציאות המבקש מהארץ ( נספח א ).

לטענתו, במסגרת פסק הדין שניתן נגדו, נדחתה התביעה כנגד נתבע 2 שהגיש כתב הגנה ונהל הליך משפטי כנגד התביעה שהוגשה כנגדו.

המבקש טוען, כי דחיית התביעה כנגד נתבע 2 מקימה סיכויי הגנה גבוהים למבקש, שכן משהתקבלו טענות ההגנה של הנתבע 2, קיים סיכוי גבוה שהתביעה כנגדו הייתה נדחת. לטענתו, דין פסק הדין להתבטל מחמת חובת הצדק כהגדרתו ומהטעם שלא בוצעה המצאה כדין למבקש ובשל העובדה ששהה בחו"ל במהלך ההליך המשפטי.

המשיבה בתגובה עותרת לדחיית הבקשה, וטוענת, כי בשל השיהוי הניכר בהגשת הבקשה והן מהטעם שהמבקש ידע על ההליכים המתנהלים כנגדו, ידע על פסק הדין שניתן כנגדו וידע על תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגדו. לטענתה, המבקש זנח את זכותו לנהל את הגנתו ובחר שלא להתייצב לדיון.

המשיבה טוענת, כי המבקש גרם לה לנזק ראייתי מהותי והיא נאלצה ללקט מסמכים ממקורות שונים. לטענתה טרם אותרו על ידה כל המסמכים, מה עוד שהתיק המקורי לא אותר ע"י בית המשפט. לטענתה, פסק הדין ניתן בהעדר התייצבות לדיון הוכחות כפי שעולה לשיטת המשיבה מעיון בפסק הדין .

המשיבה טוענת כ המבקש זורה חול בעיני בית המשפט כהגדרתה ומעלה טענות כלליות וסתמיות לפיהן המבקש שהה בחו"ל בתקופה הרלוונטית ולכן לא הוגש כתב הגנה מטעמו.

המשיבה מפנה לאישור מסירה מיום 21.1.07 המעיד כי המבקש חתם על אישור המסירה וכי כתב התביעה המצא לו. כן מפנה להחלטת בית המשפט מיום 3.2.08 ממנה מסיקה המשיבה, כי המבקש הגיש כתב הגנה, שכן לשיטתה לא היה התיק נקבע להוכחות אלמלא הוגש כתב הגנה.

המשיבה גם מפנה לפרוטוקול ישיבת 14.5.08 וטוענת, כי ב"כ המבקש השאיר לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה אם ליתן פסק דין כנגד המבקש. כן מפנה לפלט הכניסות והיציאות המלמד, לשיטתה, כי המבקש חזר ארצה ביום 7.2.11 אולם בחר להגיש את בקשתו רק כעת ולכן דין בקשתו להדחות.

המשיבה מפנה להמרצת הפתיחה שהגישו הורי המבקש למתן פסק דין הצהרתי לפיו המטלטלין שבבית הוריו אינם בבעלות המבקש וכי יש להימנע מלנקוט בהליכי הוצל"פ כנגדם בקשר לחובות המבקש. לטענתה, אין מחלוקת שהוריו של המבקש עמדו עימו בקשר לאורך כל ההליך בעניינם ולכן חזקה שידע על החובות.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא התייצב לדיון, מדעת כהגדרת המשיבה מההליך המשפטי ולכן יש לדחות את בקשתו.

המבקש בתשובתו חוזר על טענותיו ומוסיף, כי קיומו של תיק ההוצל"פ נודע לו לראשונה לפני זמן קצר, שכן שהה מחוץ לגבולות הארץ בתקופה שבה הוגשה התביעה. המבקש טוען, כי במידה והיה מגיש כתב הגנה היה נסמך על הטענות שהעלה הנתבע 2 ולכן סיכויי הגנתו היו גבוהים והתביעה כנגדו הייתה נדחת.

דיון:

 על פי ההלכה שנקבעה בפסיקה כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה…רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה". (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי (טרם פורסם).

ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:

 "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו….שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה…".

וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 - ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור: